סיור לימודי ברובע היהודי בנושא "התשובה"

 

הסיור מתאים במיוחד לנערים/ות בגיל תיכון, בימי חודש אלול ועשרת ימי התשובה

על מנת שהדברים "יצאו מהלב" מותר וכדאי לשנות (להוסיף, להוריד...)

​

[הערה: הפנייה למקורות המופיעים בדף המקורות תובא בסוגריים מרובעות]

 

 

פתיחה

(המקום: גן התקומה ברחבה העלינוה מעל מתקני המשחקים)

מטרת הפתיחה היא ליצור ענין בנושא ולתת את התחושה שמדובר בנושא שנוגע  לכולנו.

 

להלן שתי הצעות לפעילות הפתיחה:

 

• סיפור על ר' ישראל סלנטר שחוזר לביתו מבית המדרש בשעת לילה מאוחרת ומבחין באור דולק בחלון ביתו של ר' חיים הסנדלר. הרב מתקרב לביתו של ר' חיים ורואה מבעד לחלון את הסנדלר, יושב ליד שולחן עבודתו ומתקן נעליים קרועות לאורו של נר. הוא דופק על דלת הבית ושואל את ר' חיים: מדוע אינך ישן בשעת לילה כה מאוחרת? את תשובתו של ר' חיים הרב לא שכח כל חייו: "כל זמן שהנר דולק- אפשר לתקן".

 

כך גם אנחנו: כל זמן שהנשמה בקרבנו אנחנו יכולים לתקן את דרכינו, לתקן דברים הדורשים תיקון אצלנו ולהשתפר.

(ניתן לספר גם מסיפורי חז"ל, לדוגמא: סיפורי התשובה של ריש לקיש (מ"ב פד.) ושל ר' אלעזר בן דורדיא (ע"ז יז.), שני הסיפורים בספר האגדה).

 

• המדריך יציג בפני הקבוצה פרי שלם, ינגוס בו (אפשר להציע גם לקבוצה) ולאחר מכן יאמר שהם עומדים לראות דבר מעניין, יעטוף את הפרי הנגוס במטפחת ויבקש מהקבוצה לעצום את עיניהם וללחוש ביחד אתו לחש קסם כלשהו. לאחר מכן יפקחו התלמידים את עיניהם, המדריך יוציא בתנועות דרמטיות את הפרי הנגוס מתוך המטפחת ויראה אותו לתלמידים: "האם חשבתם שהוא יחזור להיות שלם? האם איבר שנקטע יכול לחזור ולצמוח? אלו דברים שאי אפשר לתקן אותם, להחזירם לשלמותם. אבל אני רוצה לגלות לכם סוד מופלא: את האישיות של האדם, את הנפש שלו, אפשר לתקן, את הדברים הרעים שבנו יכולים אנחנו לתקן ולהפוך את עצמנו לאנשים טובים יותר".

 

​

דוד המלך

​

מי אמר? מי לימד אותנו שאכן אפשר לתקן? (אם החלטנו לחלק את דפי המקורות לקבוצה - כעת הזמן)

 

[1 - א] חז"ל שואלים מדוע דוד חטא  (המהרש"א מסביר שכוונת הגמרא היא שדוד היה ראוי לכך שה' יעזור לו לגבור על יצרו ולהימנע מהחטא) ועונים: "שאם חטא יחיד אומרים לו: כלך אצל יחיד", המלך דוד הוא שנבחר להיות המורה לדורות שאכן אפשר לתקן. בהמשך אותה סוגייה נאמר שדוד "הקים עולה של תשובה".

 

איפה התרחש כל הסיפור? היכן דוד חטא ושב בתשובה? איפה עמד ארמונו? קומו ונראה! (מהרחבה בה אנו יושבים ניתן להשקיף על חלקה העליון של עיר דוד).

 

המדריך יראה לקבוצה את עיר דוד ואת מקומו המשוער של ארמון המלך (בחלקה הצפוני של העיר - האזור שממערב לשטח G) - לשם בא נתן הנביא בשליחות ה', מספר לדוד את משל כבשת הרש ומוכיח אותו במילים קשות "...מדוע ביזית את דבר ה' לעשות הרע בעיני ,את אוריה החיתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאישה ואותו הרגת בחרב בני עמון..."

דוד אינו מתחמק ואינו מתחכם, בפיו אנו מוצאים רק שתי מילים: "חטאתי לה' " (שמל"ב). מה עובר בליבו באותה השעה? המילים "חטאתי לה" מתפרטות במזמור נ"א בתהילים "מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת-שבע". כדאי לקרוא את אותה תפילה זכה הנובעת מעמקי לבו של דוד [1 - ב'].

 

 

חזקיהו המלך

​(המקום: החומה הרחבה)

 

אנחנו מתקדמים כ- 300 שנים מימיו של דוד, מלכות ישראל הוגלתה לא מכבר ע"י שלמנאסר מלך אשור וכעת מולך באשור סנחריב אשר יוצא למסע כיבושים כשפניו לעבר מלכות יהודה.

 

בירושלים מולך באותו זמן חזקיהו, מצאצאיו של דוד, אשר מכין את ממלכתו הקטנה לעימות הבלתי נמנע עם האימפריה האשורית.

 

שרידי החומה שלפנינו הם ככל הנראה עדות לאותן הכנות (מפעל נוסף מאותה תקופה הוא "נקבת חזקיהו" אשר נועד להולכת מימיו של מעיין הגיחון לתוך העיר).

 

סנחריב אכן פושט על מלכות יהודה ומחריב כמעט את כולה, אך ירושלים ניצלת בדרך נס. לאחר נסיגתו של הצבא האשורי מספר לנו המקרא: "בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבוא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו: כה אמר ה': צו לביתך, כי מת אתה ולא תחיה" (מל"ב כ'). משמים נגזרה הגזירה, חזקיהו שומע זאת מפי נביא ה', אך אינו מוותר: "ויסב את פניו אל הקיר ויתפלל אל ה' לאמר: אנא ה' זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם והטוב בעיניך עשיתי..." (שם).

 

מנין הכח? מנין האמונה שאפשר לשנות?

 

הגמ' מספרת שחזקיהו אמר לישעיהו: "בן אמוץ, כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא: אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים (ברכות י').

 

מיהו "אבי אבא" ממנו למד חזקיהו? מסביר לנו רש"י: "דוד שראה את המלאך וחרבו שלופה בידו בסוף ספר שמואל  ולא מנע עצמו מן הרחמים".

 

אמנם לא מדובר כאן בדיוק על תשובה (אם כי אפשר להביא את הסיפור כלו מהגמרא, [חלקו בהגהות הב"ח שם] שם מוכיח ישעיהו את חזקיהו על שלא עסק בפרייה וברבייה, ואכן לאחר שקיבל ה' את תפילתו חזקיהו חוזר בתשובה ונושא לאישה את בתו של ישעיהו, אך בכ"ז, אך רואים שגם חזקיהו למד מדוד שאסור להתייאש, כל עוד האדם חי אפשר לשנות ואפשר לתקן.

 

ואכן: "ויהי ישעיהו לא יצא העיר התיכונה, ודבר ה' היה אליו לאמר: שוב ואמרת אל חזקיהו נגיד עמי: כה אמר ה' אלהי דוד אביך: שמעתי אל תפילתך, ראיתי את דמעתך, הנני רופא לך... והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה, ומכף מלך אשור אצילך ואת העיר הזאת, וגנותי על העיר הזאת למעני ולמען דוד עבדי" (מל"ב כ').

 

 

אהבת חינם

​(המקום: הקארדו)

 

המדריך יסקור את השתלשלות האירועים בירושלים מאז ערב חורבן הבית השני ועד להקמת "איליה קפיטולינה",  שהקארדו היה מרחובותיה הראשיים.

 

כיצד מתקשר חורבנה המוחלט של ירושלים היהודית, לפני כמעט אלפיים שנה, לנושא ה"תשובה"?

 

כל אחד מאיתנו צריך לפשפש במעשיו, במידותיו, ובמחשבותיו, ולתקן את הטעון תיקון, אך ישנם פגמים כלליים שהחברה נגועה בהם, וחז"ל מלמדים אותנו שדברים כאילו פוגעים בזכות קיומנו כחברה, מביאים לחובן, וממילא כל עוד לא נתקן אותם, לא נזכה לבניין שלם.

 

בהקשר זה חשוב לנו לברר "מקדש שני מפני מה חרב?" ועונים חז"ל: "מפני שהייתה בו שנאת חינם [2 - א].

מה היא אותה "שנאת חינם" שפוגעת בזכות קיומנו כעם? ניתן לערוך על כך דיון בקבוצה ולקרוא כסיכום את דבריו החריפים של הנצי"ב [2 - ב] "שהיה דוד עיקש ופתלתול, ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה אך לא היו ישרים בהליכות עולמים..."

 

הישרות ב"הליכות עולמים", המוסר הטבעי, הרגשת האחווה בין אדם לאדם, הם אבני היסוד של בניין האומה.

 

התשובה לארץ

​(המקום: ביכנ"ס הרמב"ן)

 

המדריך יספר את סיפור עלייתו של הרמב"ן לארץ ישראל, לירושלים החרבה (אפשר לקרוא את האגרת שכתב לבנו מירושלים (כתבי הרמב"ן, הוצ' מוסד הרב קוק, פרק א', עמ' שסז) וקטעים מתפילתו על חורבות ירושלים (שם, עמ' תכד)).

 

מאותה תקופה מתחילה להתרחב הקהילה היהודית בירושלים קמעה קמעה, בתהליך שנמשך עד ימינו. ובדורות האחרונים ביחד עם ירושלים נבנית כל ארץ ישראל, ואפילו למדינה זכינו ובכך אנו מקיימים את דברי הרמב"ן "שנצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן האל יתברך לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב..." (השגת הרמב"ן על ספר המצוות לרמב"ם, מצות עשה ד').

 

כבר בקרדו ראינו שיש תשובה רוחנית כללית, של כלל העם. חלק מתשובת העם היא התשובה לארץ, תשובה זו שלובה בתשובה הרוחנית.

 

ניתן לראות את השילוב הזה בדברי הפרידה של משה מהעם בפרשת ניצבים  [3].

 

העולם שב בתשובה

​(המקום: אחת מהמרפסות/גגות הצופים על הר הבית)

 

לאן שב החוזר בתשובה? לאן הוא חוזר?

 

אם כל חיי היתה לי תכונה שלילית וכעת אני מנסה להשתנות, מדוע התהליך הזה נקרא "תשובה" (משורש ש.ו.ב.)? הרי אני לא שב למצב שבו כבר הייתי פעם!

 

(חשוב להדגיש לאורך כל הסיור ובמיוחד עכשיו, שכל תיקון וכל שיפור הוא תשובה, ולכל אחד מאיתנו יש מה לתקן ולשפר - המושג "תשובה" אינו נוגע רק לאדם "חילוני" שהופך ל"דתי", כפי שרגילים לחשוב).

התשובה לשאלה ששאלנו מלמדת אותנו דבר עמוק ויסודי  על תהליך  התשובה בו אנו עוסקים ועל עצמנו:

כולנו במהותנו, בפנימיותנו, טובים וישרים, הרע הוא לא באמת אנחנו הוא לא חלק מה"אני" הפנימי שלנו.  ואכן מי מאיתנו אינו מכיר את הרגשת הסיפוק, הממלאת אותנו כאשר אנו עושים מעשה טוב ואת נקיפות המצפון המתלוות לכל מעשה שלילי.

 

ה"תשובה" היא איפוא השיבה למצב הנפשי-הטבעי, הבריא, לעצמנו.

 

(לגבי השאלה הנשאלת: "והרי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח', 21) נענה כפי שדייקו חז"ל בפסוק: "משעה שהוא ננער ויוצא לעולם" (ירושלמי ברכות פ"ג, ה"ה/בראשית רבה פר' לד) - ברגע שמגיע האדם לעולם הזה פועלים עליו כוחות שונים שעלולים למשוך אותו לכיוונים שליליים, אך לגבי טבעו העצמי של האדם: "עשה האלהים את האדם ישר..." (קהלת ז', 29)).

 

בהקשר זה נקרא מדבריו של הרב קוק בספרו "אורות התשובה" [4 - א].

 

הרב קוק מלמד אותנו שעקרון זה נדון לא רק לגבי האדם הפרטי ואפילו לא רק לגבי עם ישראל, אלא "בכל האנושיות - ובתיקון  כל ההוויה כולה".

 

כלומר, התשובה איננה רק עניין פרטי, אינדיבידואלי שבין כל אדם לעצמו, לאלוהיו, אלא העולם כולו שב בתשובה. ההסטוריה היא למעשה מהלך ארוך של תיקון העולם, של חזרה בתשובה ולכן "תשובה קדמה לעולם" (פסחים נד/ בראשית רבה פר' א'), "היא המניע הראשי של מכונת החיים הגדולה" (הרב סטרליץ, "אורות התשובה" בהוצ' אור עציון, עמ' קסז).

 

"בטרם הרים יולדו...תשב אנוש עד דכא ותאמר: שובו בני אדם" (תהילים צ').

 

כדי שראשנו ישאר בשמים אך שתי רגלינו תעמודנה יציבות כאן בארץ ננסה לחשוב כיצד מתקשרים אותם רעיונות עליונים לחיינו היומיומיים איך אנחנו משתלבים באותו מהלך קוסמי?

מאחר ואנחנו חלק מהעולם, בכל דבר של תשובה שאנו עושים אנחנו משפיעים לטובה על העולם כולו (ולהיפך), בכל מעשה טוב (כן, אפילו עזרה לאמא לנקות את הבית. להוריד את הזבל, עזרה לחבר בהכנת שיעורי הבית, המנעות ממריבות, תפילה בכוונה, מצוה...), בכל  מחשבה טובה, אנחנו נאמנים יותר לעצמנו ותורמים לתיקון העולם.

 

אותו מהלך כלל-עולמי קשור בקשר אמיץ עם בניין ירושלים ובהקשר זה נסיים בדבריו של ישעיהו על הר בית ה' שלפנינו [4 - ב].

 

(גם דוד מסיים את מזמור התשובה הפרטי שלו בתפילה: "היטיבה ברצונך את ציון, תבנה חומות ירושלים..." [1 - ב]).

 

 

​